קטגוריה: אנ.בי.איי
מה שלא הורג מביא אליפויות
הלייקרס פעלו הקיץ מתחת לראדר. אף אחד לא שם לב ופתאום הלייקרס התחזקו בסטיב בלייק, מאט בארנס ותיאו ראטליף. החיזוק הזה, מחליף לדרק פישר, מחליף לארטסט ועוד גבוה, הוא חיזוק של אלופים, של קבוצה עם דרך. זהו חיזוק שמזכיר את הבולס של שנות התשעים. קבוצה שיודעת שהבסיס קיים ומצרפת אליו בדיוק לפי הצורך של הקבוצה עצמה ולפי המצ' אפים שמחכים לה מול היריבות העיקריות. אין פה קיצורי דרך ויש פה מחשבה בריאה: בואו וניצור פער בינינו לבין היריבות במערב ונגיע לגמר מול יריב מותש. חוץ מאוקלהומה אני לא רואה במערב יריב אחד שיכול למתוח את הלייקרס לשישה משחקים.
בלייק היה רכש הכרחי אחרי העזיבה של פארמר. הוא לא ייתן ללייקרס את המהירות, האתלטיות והיכולת של פארמר לייצר נקודות מהירות, אבל הוא ייתן לה יציבות. ראטליף הוא רכש נהדר. סוס עבודה של ריבאונדים, חסימות והגנה. גבוה חסר אגו שרוצה רק אליפות וייתן לאנדרו ביינום להגיע טרי לפלייאוף. מאט בארנס הוא היהלום. בארנס היה סוג של אכזבה באורלנדו, אבל אני חושב שזה היה יותר עניין של הערכה מוטעית כלפיו. בארנס הוא שחקן חמישיה לגיטימי בכדורסל הרחובות חסר השאיפות של גולדן סטייט. באורלנדו, הוא כל קבוצה שרצה לאליפות, הוא שווה שחקן שביעי או שמיני, ספיישליסט שעולה מהספסל ונותן הגנה או איום מטווח השלוש.
אני חושב שההבאה של בארנס והחיזור אחרי ראג'ה בל אומרים משהו על קובי ברייאנט. הפלייאוף האחרון והעונות האחרונות התחילו להראות לברייאנט את הגבולות שלו. בארנס ובל היו הקריפטונייטים שלו, שחקנים שהוא היה מעדיף למות ולא לעשות איתם שלום או לקחת איתם אליפות. ההבאה של בארנס אומרת הרבה על איך הלייקרס בונים קבוצה ועל כמה הם שוב המועמדים לאליפות. אבל היא בעיקר מראה על שלב חדש בתהליך ההתבגרות של ברייאנט תחת פאפא ג'קסון.
לתת כבוד למייקל ג'ורדן
בימים האחרונים שהיתי בביהכנ"ס הידוע "גרינהאוס"אשר על גדות אחת מתעלות קהילת הקודש אמסטרדם, טיול שאחריו שקעתי בכתבה ארוכה למוסף סוף השבוע הקרוב של סידור הכופרים "הארץ". הכתבה עוסקת בעיקר בעובדה שכל הקיץ הגדול של השחקנים החופשיים היה ידוע מראש כבר מ-2006.
אבל השעות הרבות שקראתי על הנושא, השיחות עם עיתונאים אמריקאיים, וקטורת השחלת, הנטף והחלבונה והסופר סקאנק ההידרואי שמחלקים ב"גרינהאוס", גרמו לי דווקא להעריך את הדור הנוכחי של שחקני האנ.בי.איי. אני יודע שזה נשמע מוזר אחרי קיץ שכלל את מופע האימים של להברון, את העובדה שג'ו ג'ונסון קיבל את החוזה הגבוה ביותר מבין השחקנים החופשיים, ואת הפיאסקו של הניקס (שבעצם ביקשו מהאוהדים שלהם לחכות עוד שנתיים), אבל קיץ 2010 הראה ששחקני האנ.בי.איי לא זקוקים למחוות תיאטרליות–"אני לא הולך ללבוש יותר את גופיה מספר 23"–כדי לכבד את השחקן הגדול בהיסטוריה.
אין שום דרך אחרת להבין את הסירוב של השחקנים החופשיים להגיע לשיקגו. זוהי עיר שחולה על ספורט, שוק טלוויזיה ופרסום עצום, יש בה יותר כשרון מכל קבוצה שהצמידה את תקרת השכר שלה לרצפה, ומי לא רוצה לשחק עם רכז עצום שחושב קודם כל על מסירה וגבוה מוכשר שלא אכפת לו מנקודות? הסיבה היחידה לאמירת הלא הנוקבת כלפי הבולס היא ההיסטוריה הקרובה ואיך שהקבוצה הזו סילקה את מייקל ג'ורדן מהמגרשים.
זה ששיקגו הצליחה להביא את קרלוס בוזר, אומר הרבה על האופי של בוזר. מעניין הרבה יותר יהיה לראות איך שיקגו תשמור על דרק רוז. כבר יותר מעשור ששיקגו משלמת על האמירה שלה לפיה הנהלות מנצחות אליפויות. שחקנים כמו דוויין וייד לא שוכחים אמירות כאלו. ווייד ויתר על חוזה בעיר הולדתו והעיר שבו גרים ילדיו. במגרשי המשחקים שבהם גדל ווייד יש חוק אחד ברור: הקבוצה המנצחת לא יורדת מהמגרש עד שהקבוצה האחרת מנצחת אותה.
מי באמת בגד באוהדי קליבלנד?
כמה מגיבים התלוננו שלא כתבתי מספיק על שוק השחקנים החופשיים. שזו תלונה די נכונה, אבל על להברון לא כל כך רציתי לכתוב בגלל פסטיבל האגו מניאקיות שהוא הרים למען עצמו, וחוץ ממנו מה בעצם קרה? דוויין וייד נשאר באותה קבוצה, גם ג'ו ג'ונסון, פול פירס ודירק נוביצקי. וכמה אפשר לכתוב על כריס בוש או קרלוס בוזר?
נשארנו עם הניקס ולהברון. הניקס מזכירים לי חברת ענק שמוכרת את המוצר שלה במחיר הכי גבוה בשוק, למרות שרוב המוצרים שנמצאים איתה בתחרות נותנים לקליינטים שלהם איכות הרבה יותר טובה. מודל כלכלי מהפכני שמצדיק את עצמו כבר כמה שנים בתירוץ שעוד מעט הם ייקנו כוח אדם שיהפוך את המוצר שלהם להרבה יותר טוב. גם זה לא קרה, ועכשיו הניקס, אחרי ההחתמה המטופשת של סטודומאייר (החתמה שרק תדגיש עד כמה סטיב נאש הוא פוינט גארד גדול), התחילו בקמפיין החדש: תסבלו עוד שנתיים-שלוש, ואז נביא את כוח האדם הדרוש. מדהים שג'יימס דולן מצליח לעשות את זה בשוק מתוחכם ולא ותרני כמו ניו יורק.
בלהברון, שוב, אני לא רוצה להתעסק יותר מדי. אני יכול רק להגיד שיקח לו עכשיו איזה חמש-שש אליפויות כדי להוכיח שאפשר להזכיר אותו בנשימה אחת עם סקוטי פיפן.
מי שכן שווה אזכור הוא דווקא דן גילברט, הבעלים של קליבלנד. גילברט נקנס בסכום של מאה אלף דולר על ידי דייויד שטרן בגלל המילים הקשות שבהן השתמש נגד ג'יימס אחרי ההחלטה של האחרון לעזוב (מעניין ששטרן לא חוקר את המזימה מאחורי ההחתמה של שלושת הכוכבים במיאמי. האפ.בי.איי היה חוקר עסקים מסוג אחר על משהו כמו תיאום עמדות או סידור מחירים). הטענות של גילברט ברובן מגוחכות, אבל אפשר להבין אותן על רקע העובדה שהבן אדם איבד שמונים אחוז מהשווי של העסק שלו במסיבת עיתונאים אחת.
יש רק חלק אחד בדבריו של גילברט שממש צורם לי, וזה החלק שבו הוא דיבר על העובדה שלהברון מכר את קליבלנד כבר בפלייאוף. אני דווקא לא חושב שגילברט רחוק מהאמת כאן, אני רק שואל את עצמי: אם גילברט ידע את זה למה הוא המשיך לחכות ללהברון? למה הוא לא סיפק את המידע הזה לקהל צרכניו? מה אמורים לחשוב קוני המנויים שהוסתרה מהם העובדה, במשך כמעט חודש, שהבעלים ידע שכוכב הקבוצה מכר את הקבוצה בסדרה נגד בוסטון?
חוויות מהחופש הגדול
1. כמה מאיתנו הפכו לתומכים הכי גדולים של בוסטון? ולכמה לא אכפת מאליפות שישית לקובי
2. כמה משחקים זה ייקח לפט ריילי להכריז ש"הוא ממש לא רצה, אבל אין ברירה, וזה בכלל השחקנים והבעלים שהכריחו אותו לקחת את ההחלטה הזו", במסיבת העיתונאים שבה יכריז שהוא שב לקווים.
3. ריי אלן חתם בבוסטון, ופול פירס קיבל הארכת חוזה, וביחד הם קיבלו גם את ג'רמיין אוניל. המסירות של הנהלת בוסטון לשחקנים שלה, גם אלו שנמצאים בישורת האחרונה של הקריירה, תתן לה דיבידנדים בשוק השחקנים החופשיים של 2014. מי שלא מאמין בזה שיסתכל על הסירוב המוחלט של שחקנים חופשיים לחתום בקבוצה עם רכז כמו דרק רוז ושוק טלוויזיה ופרסום שהוא בחמישיה הפותחת באמריקה. שחקנים בליגה הזו זוכרים מה הבעלים וההנהלה הזו עשו למייקל ג'ורדן.
4. רגע קטן של הארה: הניקס החתימו שחקן עם ברכיים סימן שאלה, ששיחק עם סטיב נאש ונתנו לשחקן בתפקיד דומה, עם ממוצעים דומים, רק צעיר ובריא יותר ללכת? בזה מסתכם הקיץ הגדול של ניו יורק 2010? הא, זה רק הכנה לקיץ של כרמלו? נרגענו.
ליגה פסיכית (טור אורח של אלון עברון)
אלון עברון כותב היום מצפון קרולינה על ג'ון שייר, הרכז שהוביל את אוניברסיטת דיוק לאליפות המכללות השנה. שייר היהודי יכול להיות מהדורה מחודשת של ג'ורדן היהודי (אבל אנחנו יודעים מה קרה לגרסה המקורית) או עוד כוכב שמעדיף את הכסף הבטוח ממכבי על פני נסיון להגשים חלום ילדות. מה שבטוח, המקרה של שייר מספק הצצה אמיתית ופסימית לגבי החומרים שמהם בנויות קבוצות באנ.בי.איי. הנה הכתבה
###
דראפט האנ.בי.איי שהתקיים בשבוע שעבר היווה צומת חשוב בחייו של ג'ון שייר, כוכבה היהודי של אוניברסיטת דיוק. רוב התחזיות לא כללו בחירה של שייר בסיבוב הראשון, אבל לא מעט פרשנים ניבאו שלפחות קבוצה אחת תהמר על שייר בסיבוב השני. אבל גם התרחיש הזה לא קרה וחלום ילדותו של שייר, חוזה באנ.בי.איי, הולך ומתרחק ממנו. השאלה שכרגע נשארת פתוחה היא מה יהיה הצעד הבא של שייר.
האפשרות הראשונה שעומדת בפניו הינה לשחק בליגת הקיץ ולנסות להגיע למחנה הסופי של אחת הקבוצות במטרה להשיג חוזה. האפשרות השנייה והיותר ריאלית תהיה לוותר על חלום האנ.בי.איי ולעבור לשחק מעבר לים, כלומר לנחות בבן גוריון, להוציא תעודת זהות כחולה ולעזור למכבי ת"א במאבקי האליפות. "אני לא חושבת שג'ון שייר ינסה להגיע לאנ.בי.איי אם הוא לא ייבחר בדראפט", טענה עוד לפני הדראפט סברינה מארצ'נט שמסקרת את נבחרת הכדורסל עבור עיתון האוניברסיטה של דיוק. "כבר לפני יותר משנה הוא דיבר על כך שת"א היא אופצייה מעניינת עבורו ברגע שהוא יסיים את לימודיו". נכון לעכשיו ולמרות הערכותיה של מארצ'נט נראה ששייר מתכוון דווקא לשחק במדי וושינגטון וויזארדס בליגת הקיץ. "אני מרגיש בטוח ואני מכיר את היכולות שלי….גם אם הייתי נבחר במקום ה- 32 או ה- 35 עדיין הייתי צריך להוכיח את עצמי" אמר שייר אחרי הדראפט." אני רק צריך לקבל הזדמנות. יש לא מעט שחקנים באן.בי.איי שלא נבחרו בדראפט". מארק בארטלשטיין, סוכנו של שייר, משדר אופטימיות וטוען שאין לו שום ספק שג'ון שייר יהיה שחקן אנ.בי.אי.
גורמים מקצועיים במכבי תל אביב עקבו אחרי שייר בשנים האחרונות ובשנה האחרונה אף שוחחו עם אביו של השחקן לגבי עתידו של השחקן. החוק הרוסי ועובדת היותו יהודי הפכו את שייר למניה חמה בקרב המזרחים והפדרמנים, אבל בשנה האחרונה קרו מספר דברים שיכולים לשנות את הפרמטרים שבמסגרתם שייר יככב בשנה הקרובה במדים הצהובים. אם עד לפני שנה שייר נחשב לשחקן סולידי בקבוצה די טובה, הרי שבשנה האחרונה שייר היה הגורם המכריע באליפות של דיוק. המספרים מספרים חלק מהסיפור: במהלך העונה שייר קלע 18.2 למשחק באחוזים מצויינים, חילק 4.9 אסיסטים, נבחר לאול אמריקן ולחמישיה השניה של ליגת המכללות. אבל הסטטיסטיקה החשובה ביותר היא זו שלפיה שייר הוביל את ליגת המכללות ביחס חיובי בין אסיסטים לאיבודי כדור. זו התכונה החשובה ביותר של שייר: הוא משחק כדורסל כמעט נטול טעויות, כמעט כל החלטה שלו היא החלטה טובה. גרסת הכדורסל לכדורגל של ברזיל במונדיאל הנוכחי. הוא הכפפה הכי תואמת לסוג הכדורסל של דייויד בלאט. אבל המספרים הללו והאליפות יכריחו את מכבי תל אביב לשלוף צ'ק עבה יותר ועם מקום להרבה יותר אפסים בכדי להחתים את שייר.
מסורת
ג'ונתן ג'יימס "ג'ון" שייר נולד בנורת'ברוק, אילינוי, 40 קילומטר צפונית לשיקגו. הוא התחיל לכדרר בגיל שלוש וקיבל הצעה למלגה באוניברסיטת מרקט כבר כשהיה בכיתה ח'. למרות מסעות שכנוע ארוכים של יועצי כדורסל להוריו שיעבור לשחק בתיכון עם מסורת כדורסל שיהווה בשבילו מקפצה לחיי הקולג' ואף המקצוענים, שייר בחר להישאר בתיכון "גלנברוק נורת'". "אנחנו נתחיל לבנות מסורת כאן", הוא הסביר להוריו המופתעים את החלטתו.
אחרי שקלע 21 נקודות ב-75 שניות האחרונות של משחק אחד, ואחרי שהוביל חמישיה של שחקנים יהודים לאליפות התיכונים באילינוי ב-2005, הוא נבחר ל"מר כדורסל של אילינוי" ולאחד ממאה השחקנים הגדולים בתולדות המדינה (וגם להיכל התהילה הלאומי של הספורט היהודי), העיתונים המקומיים פמפמו את ההשוואות בינו לבין פיט מאראביץ' ולא הפסיקו לתאר את התפעלותם מהתיכוניסט שסירב לעזוב את הפרקט באימונים עד שקלע חמישים קליעות עונשין ברציפות, אבל שנה לאחר מכן הוא שבר את לב המדינה כשבחר לשחק באוניברסיטת דיוק במקום באוניברסיטת אילינוי. "אני רוצה לנצח משחקים ולשחק בפיינל פור והסיכוי שזה יקרה בדיוק גדול יותר", הסביר שייר את החלטתו המפתיעה.
משנה מקום משנה מזל
ההתחלה של שייר בדיוק לא היתה קלה. דיוק היתה קבוצה בטראומה אחרי שהודחה שוב בשלב מוקדם בטורניר ואחרי שהכוכב הגדול שלה וחביב האוהדים, ג'יי ג'יי רדיק, סיים את לימודיו. שייר התחבר מצויין למאמן מייק ששבסקי, תפס מקום בחמישיה הפותחת, קלע מעל 12 נקודות בממוצע למשחק והתחיל לשאת על כתפיו את הציפיות להיכנס לנעליו של רדיק. בעונה השניה הוא איבד את מקומו בחמישיה והפך לשחקן השישי הקבוע, אבל תמיד שיחק בדקות הקריטיות של משחקים צמודים. בעונה השלישית חל השינוי הגדול במעמדו של שייר. אחרי שורה של הפסדים מביכים, ששבסקי החליט להעביר את שייר מתפקיד הקלעי ונתן לו המושכות להיות רכז הקבוצה. שייר ניצל את יתרון הגובה שלו בעמדה, והוביל את דיוק לאליפות האיי.סי.סי כשהוא נבחר לשחקן היעיל של הטורניר. הכדורסל של שייר הביא את ששבסקי לומר עליו את המילים שיאפיינו את הכדורסל שלו יותר מכל: "הוא לא רכז", אמר ששבסקי", הוא שחקן חכם"
העונה האחרונה של שייר היתה עונת הקפיצה שלו, וזה קרה עוד הרבה לפני שדיוק זכתה באליפות. המספרים המדהימים שלו (כולל 31 נקודות בנצחון על איווה סטייט, במשחק ששוחק ביונייטד סנטר בשיקגו ובו צפו 500 מקרובי המשפחה וחבריו) גרמו לפרשנים להתחרות במחמאות. "הוא לא אנוכי..הוא מאוד אפקטיווי…הוא יכול לעשות הכל בהתקפה והוא שומר טוב והוא יכול לעשות את זה לאורך 40 דקות. זה כאילו שלדיוק יש שישה שחקנים על המגרש…הפעם הבאה שהוא יעשה טראש טוקינג תהיה הפעם הראשונה…..יש משהו בשייר שמייצר נצחונות". אז איך שאחרי האליפות ואחרי המחמאות הללו אף אחד באנ.בי.איי לא סופר את שייר?
חוץ מכדורסל? כדורסל בוידיאו
"כל מי שנפגש עם שייר תמיד אומר שהוא בן אדם מאוד נחמד וזה כמעט בלתי אפשרי למצוא מישהו שיגיד עליו מילה רעה", מנסה סברינה מרצ'נט את חלק מהאניגמה של שייר. "אבל האמת היא שהוא קצת משעמם. במפגשי האוהדים עם השחקנים כמעט ואין מה לדבר איתו". לשייר, מוסיפה מרצ'נט, אין הרבה תחביבים חוץ מכדורסל ומשחקי וידיאו של כדורסל, ואין לו גם הרבה חברים מחוץ לעולם הכדורסל. בשלוש השנים הראשונות שלו באוניברסיטה חלק שייר דירה במעונות עם ג'ארלד הנדרסון שמשחק היום בשארלוט בובקאטס. הנדרסון ושייר התאימו אחד לשני בגלל שלחמצן ששניהם נושמים יש מבנה עגול וצבע כתום.
את הצד היותר קליל של שייר היה אפשר למצוא אחרי הזכייה של דיוק באליפות במרץ. שייר העלה מספר טלפון לחשבון הטוויטר שלו וביקש מ-6,700 העוקבים ליצור איתו קשר. רק ששייר פרסם את מספר הטלפון של חברו לתיכון ואחרי שהאחרון קיבל יותר מאלפיים הודעות טקסט ומאות שיחות, שייר עדכן את חשבון הטוויטר שלו וביקש להפסיק להתקשר למספר. אפילו הנשיא ברק אובמה נסחף במעגל החיבה לשייר כשקרא לו, פעמיים, "מיי הום בוי" במהלך האירוח של נבחרת דיוק בבית הלבן אחרי האליפות. ואם יש אירוע אחד שמתאר טוב יותר מכל אירוע אחר את ההשפעה של שייר על הסובבים אותו, הרי זו העובדה שששבסקי לא הפסיק לבכות כשהכרוז הציג את שייר לפני המשחק הביתי האחרון שלו בדיוק, וששבסקי זה בן אדם שלא בוכה אפילו אם הוא חותך קילו בצל.
אין בי.איי
במהלך העונה האחרונה הוזמנו שחקני השנה האחרונה באוניברסיטה לארוחה השנתית לבוגרים בבית משפחת ששבסקי. במהלך הערב ביקשה אחת מהבנות של ששבסקי מהשחקנים שיספרו על הרגע הגדול שלהם בארבע שנותיהם באוניברסיטה, רגע אותו הם ינצרו לעד. כשהגיע תורו של שייר הוא אמר שהרגע הגדול שלו עדיין לא קרה והוא מאמין שזה יקרה בסוף העונה. האנקדוטות הללו, ויכולות ההנהגה של שייר, הביאו לספוקלציות שמאמנים כמו פיל ג'קסון, גרג פופביץ' או ג'רי סלואן, שאינטלגנציה, אישית ושל כדורסל, היא חלק אינטגרלי מבניית הקבוצה ושיטת האימון שלהם, יהמרו על שייר. אבל זה לא קרה.
אולי זה בגלל שהאנ.בי.איי מודל 2010 הוא ארגון שחבריו מעדיפים להמר על שחקנים סיניים שמתאמנים נגד כסאות על דניאל הורטון שצבר שלוש נקודות בממוצע למשחק בשנה שעברה בקנטקי. אם ג'ון שייר, פשוט שחקן חכם, לא יגיע לאנ.בי.איי זה אומר הרבה יותר על הליגה מאשר על שייר עצמו.
מתויק תחת אנ.בי.איי, אקדמיה, כדורסל משחקים עם המוח
ענק
“אתה יודע, הרבה אנשים מרחמים עליו בגלל שהוא גבוה וגמלוני, אבל אני אגיד לך משהו: אם כל האנשים בעולם היו מנוט בול, זה עולם שהייתי מאוד שמח לחיות בו” (צ’רלס ברקלי).
מנוט בול לא היה יותר מקוריוז, חיה בקרקס עולם הבידור האמריקאי. “ועכשיו, יעלה לזירה, הענק שהרג אריה עם חנית, 2.31 אבל גמד ליד אביו שהיה נשוי לשלושים נשים. הענק זורק השלשות, עם יותר חסימות מנקודות, האיש ששיחק לצד מגסי בוגס וגיורגה מיורסן”. איזה קטעים עם האמריקאים האלו, בחיים הבאים בטח יתנו לו לשמור על ספאד ווב.
הבדיחה לא הפסיקה כשמנוט בול ירד מהפרקט. רשת פוקס האמריקאית הסכימה לפרסם את מספר הטלפון של ארגון הצדקה שלו רק בתנאי שיעלה לקרב סלבריטי-אגרוף נגד וויליאם “המקרר” פרי (עוד סוג של קוריוז ספורטיבי אמריקאי). למנוט בול לא היתה הכרה לגבי היותו בדיחה, בטח לא כשמדובר בעוד ילד שאפשר להציל את חייו בסודן, ולכן הוא גם עלה לשחק הוקי בשביל שיציגו את מספר הטלפון של הארגון, וגם הסכים להיות רוכב סוסים מקצועי.
כמובן שאין שום דבר מצחיק במנוט בול. לא הגלות שלו בתוך ארצו שלו (הוא סורב ויזת יציאה בגלל סירובו להתאסלם), לא העובדה שהוא סלל את הדרך ההפוכה, האנ.בי.איי לאפריקה, לא העובדה שהוא תרם כל סנט מהמיליונים שהוא הרוויח על הפרקט כדי להקים עוד בית ספר, עוד בית חולים, עוד צעקה נגד רצח העם בסודן, עוד תקווה. לא היה שום דבר מצחיק כשהואשם בריגול אחרי שאמריקה של ביל קלינטון החליטה להפציץ את המולדת שלו. לא היה שום דבר מצחיק כשבול הפגין מול שגרירות ארצו בוושינגטון, עוד לפני ש”דארפור” הפכה לטרנד הרבה יותר לוהט מ”מחזור”. לא היה שום דבר מצחיק בפרדוקס האמריקאי שהופך אותך לבדיחה אבל מאפשר לך לעשות את מה שמנוט בול עשה יותר מכל מדינה אחרת על הפלנטה.
בסופו של דבר, כמעט כמו תמיד, הבדיחה היתה על מספרי הבדיחה עצמם. יש משהו יותר מסימבולי בכך שמנוט בול מת בזמנים שבהם הפנים של הספורט האמריקאי הוא שחקן כדורסל שסירב לחתום על עצומה לממשלת סין שמוחה על הטבח בדארפור בטענה שאין לו מספיק אינפורמציה.
“אני לא עובד בשביל כסף, אני עובד בשביל להציל אנשים. אני תמיד יכול להרוויח עוד כסף, אבל את אלו שהלכו אי אפשר אף פעם להחזיר” (מנוט בול)
לייקרס-בוסטון, משחק 7 (פוסט חי)
בוקר טוב, תכלה שנת אנ.בי.איי וקללותיה. סיכום בסוף שבוע.
###
פאו גאסול בוכה כמו ילדה שלקחו לה את הדלי בארגז החול, רון ארטסט מודה לפסיכיאטר שלו. אכן קבוצה של פיל ג'קסון שוב לקחה אליפות.
###
השלשה של אלן–ממטרים עזים אחרי מ"ז דקות בצורת.
###
איזה ביצים לדוק ריברס לתכנו תרגיל אחרי פסק זמן לשלשה של וואלאס. ואיזה ביצים במשחק מספר שבע לארטסט.
###
פאו גאסול: קודם כל הוא נדבק מאודום וארטסט בהגנת, ואחר כך הוא מכריח את הכדור, באיומי מרתפי שב"כ, להיכנס לסל.
###
אודום בהגנה פיפנית
###
איזו הגנה של הלייקרס כדי לחזור מ-13 הפרש. חילופים, עזרה, חזרה, אין הזדמנות שניה. מי יכול לעצור את ההתדרדרות בהתקפה של בוסטון? הכל מאוד שבלוני. כדורים צריכים ללכת לפירס ופיק אנד רול אחד אחרי השני. הוא הפרנצ'ייז.
###
דרק פישר הוא קלישאה שצצה לה בכל יוני. שתי קליעות עונשין לקובי ברייאנט כדי לתת יתרון ללייקרס. העונשין הרג את הלייקרס היום.
###
הלייקרס לא מסוגלים לקחת את היתרון
###
התקפה קריטית לבוסטון אם ברייאנט שם את כל שלושת הזריקות
###
מכל הריבאונדים בהתקפה של הלייקרס, אלו שהכי זכורים לי הם דווקא של רונדו. משחק גדול שלו מאפשר לבוסטון לשמור על מרווח הבטחון. אני עקבי בעניין הזה: אם הלייקרס ייטלו את היתרון, בוסטון אבודה. במצב הגופני של חבריו לקבוצה, האחריות כולה נופלת על רונדו.
###
קובי נכנס והחצי דומיננטיות של גאסול הלכה לאיבוד.
###
וגם פיל ג'קסון חושב ככה: 3.4 שניות לסוף הרבע השלישי. כדור קריטי והלייקרס מאבדים אותו בהוצאת החוץ. וברייאנט על הספסל.
###
אם קובי לא גומר את הרבע האחרון בעשר מעשר, אז נגמרו הויכוחים לגבי ג'ורדן וברייאנט. בעצם, גם אם כן. ג'ורדן מעולם לא הפריע לקבוצה שלו לקחת אליפות
###
כמה מהלכים גדולים של לשמור על היתרון עוד יש בנרתיק של הסלטיקס?
###
זו רק הרגשה שלי או שחצי מהסלטיקס גומרים את המשחק הזה והולכים להשתלות איברים?
###
טוב, זמן תחזיות. בוסטון בעוד משחק אמיץ. כל כוכב לוקח את הקבוצה על הכתפיים בכל התקפה נתונה (ובמקרה של ריי אלן: בהגנה). אבל רק שש הפרש. אני חושש שהם יתפרקו בסוף.
###
צריכים להגיד את זה: עד עכשיו משחק פשוט גרוע של ברייאנט. 20 אחוז מהשדה, ואחוז נמוך יותר של בחירת זריקת טובות. הקהל לגמרי מחוץ למשחק.
###
אני כבר לא יודע להחליט אם זה הפרפרים של הלייקרס או ההגנה המדהימה של בוסטון. אם הלייקרס ממשיכים לקלוע באחוזים כאלו, בוסטון תנצח. וברמת הפשט: בוסטון קלעה את כל נסיונות העונשין שלה, הלייקרס החטיאו ששה נסיונות. זה ההפרש.
###
הדבר הכי חשוב שבוסטון עשו עד עכשיו? הם לא השמיטו את היתרון. כל ריצה של הלייקרס נעצרה בשוויון. אני חושב שאם הלייקרס יקחו את היתרון, בוסטון תישבר.
###
הבעיה עם טקטיקת השמירה על ארטסט היא שאם הוא קולע הוא גם ישחק הגנה חזקה יותר
###
הפאול השלישי של גארנט קריטי גם בגלל שהוא יום בהתקפה על גאסול עם שתי העבירות.
###
הפלייאוף הזה גרם להרבה אנשים לכתוב שרונדו הוא הגלגל הרביעי בעגלת הסופרסטארים של בוסטון. המשחק הזה מבהיר את החשיבות של הגלגל הרזרבי. ללייקרס יש יותר ריבאונדים בהתקפה מאשר בהגנה. כל הנקודות הללו של ארטסט מוליכות לדמורליזציה
###
רוב הפרמטרים הולכים עם בוסטון: היתרון המוקדם, ההנה החזקה, היתרון בפקטור הזיעה, אבל רק ארבע הפרש כשהלייקרס קולעים 25 אחוז מהשדה ואחוז גרוע יותר מהעונשין.
###
58 אחוז לבוסטון, 22 אחוז ללייקרס מהשדה. הלייקרס כורים לעצמם בור. כולם נראים עצבניים, מחוץ למשחק, וגאסול בבעיית עבירות בפעם הראשונה בפלייאוף הזה. 14 נקודות ברבע זה קצב מאוד טוב לבוסטון.
###
תשעת הכדורים החוזרים בהתקפה של הלייקרס הם גם ההפרש הכללי בריבאונדים בין שתי הקבוצות. בוסטון תכרע תחת העומס של הגנה על קצב של 100 זריקות למשחק.
###
הסלטיקס החליטו להוציא את ברייאנט מהמשחק ולתת לכל אחד מהלייקרסים את האפשרות לנצח את המשחק. בינתיים רק גאסול נענה לאתגר
###
כתבתי לפני המשחק השישי על המורשת של קובי ברייאנט. כתבתי שחגיגות ירוקות בפורום ייראו רע מאוד על קורות החיים שלו. מנהיג שמוביל את הלייקרס לנצחון ראשון במשחק שביעי נגד הסלטיקס ואפשר להתחיל להתדיין בשאלה מי הלייקרס הגדול בכל הזמנים. תיהנו. אני לא אעלה הרבה על הפוסט, רק בפסקי זמן והפסקות.
מתויק תחת אנ.בי.איי
לייקרס-בוסטון, משחק 6 (פוסט חי)
אפס נקודות לספסל של בוסטון, 13-30 ללייקרס בריבאונדים. ארטסט ואודום במשחק. כתבתי את זה לאורך כל הסדרה: הלייקרס היא קבוצה יותר טובה מבוסטון. כשהשחקנים שלה מוכנים להתאבד על הפרקט, לבוסטון אין מה למכור נגדם.
###
שני דברים מתבררים במשחק הזה: כשרונדו קופץ עם אודום, היד של רונדו תמיד יותר גבוהה. ולרונדו יש בעייה אמיתית עם ניהול הזמן בשניות האחרונות של רבעים.
###
ג'וש פאוול נגד שלדון וויליאמס. האם יישבר פה מחסום ה-39 במשחק השישי?
###
בוסטון צריכה שעוד שחקן או שניים יצטרפו לנחישות של פול פירס, נחישות מהסוג של "יהיה מאוד קשה לנצח כאן משחק שביעי. חייבים לגמור את זה היום".
###
17 הפרש. דוק ריברס צריך להתחיל לחשוב על מנוחה לשחקנים שלו לקראת המשחק הבא. בוסטון אולי יעשו מזה משחק, אבל הם לא יטפסו מעבר לשמונה-תשע נקודות הפרש.
###
הלייקרס, וזו לא רק העובדה שפארמר היה מוכן להקריב את הגוף שלו לכדור אבוד, מנצחים בכל קטגוריות "מי רוצה יותר לנצח את המשחק": חסימות, חטיפות, וריבאונדים בהתקפה.
###
הגנה מצויינת של הלייקרס, בעיקר בפיק אנד רול. הגבוה מראה את עצמו ועוצר את החדירה של הרכז. הגבוהים של בוסטון יצטרכו לגלוש ולקלוע מחצי מרחק.
###
דווקא די אהבתי את תגובה של ברייאנט לאחר ההפסד במשחק החמישי. הפסדנו, עכשיו צריך לחזור הביתה ולנצח את השישי. היה במילים הללו משהו מפחית לחץ, בעיקר מעצמו. הוא חילק אחריות.
###
הלייקרס חזרו להפנים. אם הלייקרס ימשיכו לדחוף כל כדור פנימה, החסרון של פרקינס יהפוך להרבה יותר משמעותי
###
רבע ראשון עם אחוזי קליעה כמעט מהופכים לאלו של המשחק החמישי.
###
אם פרקינס יורד ככה, אפשר לשבור את כל התחזיות. אני לא חושב שפרקינס מבין מה אומרת המילה להתחזות
###
הזכירו כבר כמה פעמים שהגורם הקריטי עד עכשיו בסדרה היה היתרון של קבוצה מסויימת בדו קרב הריבאונדים. אני חושב שיש עוד גורם מכריע: הקבוצה שהיתה צריכה לרדוף, מעולם לא הצליחה לתפוס את הקבוצה המובילה.
###
משחק הכרעה ראשון, ואם עד עכשיו בעיקר דסקסתי כאן על מקומו של קובי ברייאנט ברשימת כל הזמנים, אז הנה מגיע הזמן שצריך, במקרה של אליפות לבוסטון, להתחיל לשאול גם לגבי הדירוג של פול פירס כאחד מהגדולים של בוסטון בכל הזמנים. כבר עכשיו יש לו יותר נקודות מכל שחקן אחר של הסלטיקס בהיסטוריה מלבד לארי בירד וג'ון הבליצ'ק. אליפות השנה והוא דוחק את קווין מקהייל מהמקום החמישי.
משטר ספורט
יום עמוס. בבוקר הייתי בפגישה על עיתונאי גרמני מהיומון "טאגסצייטונג". שאלתי אותו על פליטת הפה של השדרנית הגרמניה שכתבתי עליה אחרי המשחק של גרמניה נגד אוסטרליה. הוא טען שזה ביטוי שהגרמנים היו משתמשים בו באופן קבוע בשנות השישים והשבעים בתור בדיחה, אבל זהו ביטוי שנקבר תחת סופת התקינות הפוליטית. לא נורא, מבחינתו, אבל מעניין מאוד היא חשבה על זה באותו הרגע. אולי אלו האצטדיונים הענקיים והמלאים באוהדים, הוא סבר.
מה שכנראה קצת הזכיר לו אצטדיונים מלאים מברלין לפני 74 שנים. "אתה יודע מי היתה המאמצת הרשמית של המשחקים האולימפיים ב-1936?" הוא שאל. אמרתי שלא. "קוקה קולה", הוא גילה לי. "קוקה קולה וחברות אחרות חשבו שהמשטר של היטלר והדחיפה שלו להשקעה ויצירה הם דבר נפלא". הסלוגן הראשון של קוקה קולה למשחקים היה "מאכט מאל פאוזה"-קח לך הפסקה. אבל החברה שינתה את הסלוגן אחרי שהתקבלה תלונה מראשי המפלגה שלחקת הפסקה זה לא סלוגן טוב עבור הוורמאכט.
###
היום ביליתי (אולי לא מילה נכונה בהקשר הזה) שעות בנסיון לדובב את שגרירות צפון קוריאה לדבר איתי על כדורגל. את התוצאות אפשר לראות כאן: http://mondial.haaretz.co.il/?s=2297
###
היום בלילה, כמובן, פוסט חי למשחק מספר שש. אני יעלה שתי השערות לגבי המשחק הזה: השחקנים של בוסטון שלא זקוקים לאדרנלין מהקהל יגיעו למשחק היום: ריי אלן, פירס, אולי וואלאס ורונדו. אני לא מצפה למשחק גדול של גארנט היום. פאו גאסול ואודום או ארטסט יהיו טובים היום.
מה שמוביל להשערה שלישית: לילה אחרון של כדורסל מצפה לנו בחמישי.
מתויק תחת אנ.בי.איי, אנטישמיות חדשה-ישנה, המטבחון
זאב, זאב. זאב אברהמי וספורט 