שווה גם לקרוא מה כתב האומבודסמן של ESPN על הספיישל. הוא מבקר אותם בצורה חריפה על ששילמו כסף (גם עם בעקיפין), שהיה להם ניגוד עניינים, ובקיצור, לא היו צריכים לעשות את זה:
יופי של כתבה, המון דברים שלא ידעתי. טיפוס טיפוס הלברון הזה, מלא סתירות. מצד אחד מחפש דמות אב, רוצה לשחק עם החברים, למסור אסיסטים, מוכן להיות כינור שני, ממש לא דמות כוכב על טיפוסי. מצד שני פרימדונה, רודף פרסום, ובעיקר הדרך שבה שיחק בשבע השנים שלו בקליבלנד, עם סטטיסטיקות מפחידות ותשוקה אדירה לנצח. אני לא יכול לשכוח את התצוגה המדהימה שלו ברבע האחרון בפלייאוף הקודם נגד..?.. בו קלע 25 נקודות וניצח בשנייה האחרונה עם שלשה מטורפת. ומנגד ההתפרקות בשני המשחקים האחרונים נגד בוסטון. דמות שייקספירית.
כתבה מעניינת ועניינית.
מוכיחה פעם נוספת דבר שכתבתי לא פעם – לברון ג'יימס צריך סופרסטאר גדול לידו שייקח את המושכת, אין ביכולתו לבנות ולהנהיג מערכת קבוצתית שתוכל לזכות באליפות.
בנוגע למעבר שלו, אני חושב שכל הסימנים היו על הקיר ואף התחילו כבר לפני מספר שנים.
בפן אחד, החל מהמעבר הכושל של פייטון וקארל מאלון ללייקרס לטובת ניסיון להביא טבעת וכמובן המעבר המוצלח של גארנט ואלן לסלטיקס.
בפן השני, חוסר האכפתיות של קבוצות דרג ב' לשחרר את הכוכבים שלהם תמורת נזיד עדשים מתוך הבנה כלכלית בעיקר, שאין להם כרגע איך לפתח את המותג שלהם מעבר למה שקיים – כמו במקרה של גאסול.
בשורה התחתונה, הרצון לחיסכון כלכלי מבחינת בעלי הקבוצות והרצון של השחקנים הבולטים להיכנס לספרי ההיסטוריה עם טבעות אליפות (ולא אכפת להם מהכסף, גם ככה המשכורות מנופחות – כמו שנוכחנו לדעת הקיץ, 34 מיל' על אמיר ג'נסון.. מצחיק כל פעם מחדש) הוא מה שגורם למהלכים מסוג אלה, כאמור, מהלכים שיש להם רמיזות בשטח כבר כמה עונות טובות.
כתבה מעולה.
לגבי האופי של לברון , וזה גם משהו שסימונס התייחס אליו בעבר –
לברון מאז ומעולם לא היה קילר , לא אובססיבי בצורה חולנית לנצח (כמו ג'ורדן או קובי) , הייתי משווה אותו יותר לשאק , בנאדם שבא קודם להנות מהמשחק , ואם אפשר על הדרך לנצח ולקחת אליפויות , מה טוב.
החתימה במיאמי אישרה סופית את העניין הזה.
כתבה מעניינת, אבל יש לי כמה שאלות והערות, אשמח לקבל התייחסות.
ראשית כל העניין של אליפות העולם ב2006, אתה יכול לומר לי מה מקור המידע לגבי העימות (הצורך לפנות לנייקי שתפעיל לחץ על ג'יימס)? אני לא מצליח למצוא שום דבר על זה וזה נשמע מאוד מוזר, בהתחשב בזה שהוא הוגדר "קפטן" בנבחרת (היו שלושה). מעניין.
שנית, "אחרים טענו שג'יימס התנהג כמו בעל שמנסה להקל על הכאב של אשתו לפני שהוא מחליט לעזוב אותה". טענו מתי? אני לא זוכר שנתקלתי בניסוח שמזכיר את זה, ומסקרן לדעת אם זה נכתב לפני ההודעה על המעבר… בכל מקרה, לתת לחלק את הכותרת "כמו בעל מכה" כשזה המשפט הכי קרוב, לא נראה פופוליסטי להחריד?
שלישית, אתה יכול להגדיר בצורה יותר ברורה את ראייתך את שאלת היוזמה. פשוט נראה לי מוזר שלברון מתנדנד בין המוביל ("שיכנע ג'יימס את ווייד ובוש לחתום על הארכת חוזה לשלוש שנים בקבוצותיהם") לנגרר מוחלט (בתיאור מערכת היחסית עם ריילי, והאמירה לפיה הוא לא בקליבלנד בעקבות ההחלטה של בוש). חוסר עקביות שכזה תמוה בעיני.
ולסיכום, הערות. ג'ורדן לא עזב, אבל הוא לא יכול היה לעזוב. הוא חתם ב88 לשמונה שנים (מהן שיחק שש), ובמהלך שנה וחצי בעונות 89 ו 90 הוא דאג לפיטורי המאמן, הרביץ (נתן אגרוף) לחבר לקבוצה באימון, התלונן על הצורך בעוד עזרה, כינה את ה GM של שיקגו "Crumbs" והכפיש בתקשורת באופן עקבי חבר לקבוצה, סטייסי קינג. לא מתייחסים אל זה היום (אם כי יש מי שזוכר, אני הייתי אז ילד). אני מניח שלו היתה לו אפשרות לעזוב הוא היה שוקל אותה.
כמו כן ג'ורדן מעולם לא עבר לקבוצה עם כוכב אחר, אבל זה פשוט משום שהוא מעולם לא עבר קבוצה. מוזס מאלון, לדוגמה, עבר ביוזמתו לפילדלפיה של דוקטור ג'יי. ווילט צ'מברליין עבר ללייקרס של ווסט וביילור. אני לא חושב שאלו אינם שחקנים גדולים…
הערה אחרונה, לברון לא "חבר אל היריבים שלו במקום לגבור עליהם", היריבים שהוא חבר אליהם הם כאלו שמעולם לא היה לו קושי לגבור עליהם! הקבוצות בהן נעצרו קליבלנד הן (מאז שלברון שם): דטרויט, סן אנטוניו, בוסטון, אורלנדו, בוסטון. אין מיאמי (או טורונטו) ברשימה, ופרט לשנתיים בהן שאקיל ווייד שיחקו יחד בריאים במיאמי, שתי הקבוצות האלו גם לא היו קבוצות משמעותיות בפליאוף (או בכלל).
זאב, זאב. זאב אברהמי וספורט 
שווה גם לקרוא מה כתב האומבודסמן של ESPN על הספיישל. הוא מבקר אותם בצורה חריפה על ששילמו כסף (גם עם בעקיפין), שהיה להם ניגוד עניינים, ובקיצור, לא היו צריכים לעשות את זה:
http://sports.espn.go.com/espn/columns/story?columnist=ohlmeyer_don&id=5397113
קצת אוף טופיק אבל אני חושב שאנשים יהנו מהקטע הזה. פעם הנבא היה משעשע:
יופי של כתבה, המון דברים שלא ידעתי. טיפוס טיפוס הלברון הזה, מלא סתירות. מצד אחד מחפש דמות אב, רוצה לשחק עם החברים, למסור אסיסטים, מוכן להיות כינור שני, ממש לא דמות כוכב על טיפוסי. מצד שני פרימדונה, רודף פרסום, ובעיקר הדרך שבה שיחק בשבע השנים שלו בקליבלנד, עם סטטיסטיקות מפחידות ותשוקה אדירה לנצח. אני לא יכול לשכוח את התצוגה המדהימה שלו ברבע האחרון בפלייאוף הקודם נגד..?.. בו קלע 25 נקודות וניצח בשנייה האחרונה עם שלשה מטורפת. ומנגד ההתפרקות בשני המשחקים האחרונים נגד בוסטון. דמות שייקספירית.
כתבה מעניינת ועניינית.
מוכיחה פעם נוספת דבר שכתבתי לא פעם – לברון ג'יימס צריך סופרסטאר גדול לידו שייקח את המושכת, אין ביכולתו לבנות ולהנהיג מערכת קבוצתית שתוכל לזכות באליפות.
בנוגע למעבר שלו, אני חושב שכל הסימנים היו על הקיר ואף התחילו כבר לפני מספר שנים.
בפן אחד, החל מהמעבר הכושל של פייטון וקארל מאלון ללייקרס לטובת ניסיון להביא טבעת וכמובן המעבר המוצלח של גארנט ואלן לסלטיקס.
בפן השני, חוסר האכפתיות של קבוצות דרג ב' לשחרר את הכוכבים שלהם תמורת נזיד עדשים מתוך הבנה כלכלית בעיקר, שאין להם כרגע איך לפתח את המותג שלהם מעבר למה שקיים – כמו במקרה של גאסול.
בשורה התחתונה, הרצון לחיסכון כלכלי מבחינת בעלי הקבוצות והרצון של השחקנים הבולטים להיכנס לספרי ההיסטוריה עם טבעות אליפות (ולא אכפת להם מהכסף, גם ככה המשכורות מנופחות – כמו שנוכחנו לדעת הקיץ, 34 מיל' על אמיר ג'נסון.. מצחיק כל פעם מחדש) הוא מה שגורם למהלכים מסוג אלה, כאמור, מהלכים שיש להם רמיזות בשטח כבר כמה עונות טובות.
קיצור, המהלך הזה היה צפוי.
כתבה מעולה.
לגבי האופי של לברון , וזה גם משהו שסימונס התייחס אליו בעבר –
לברון מאז ומעולם לא היה קילר , לא אובססיבי בצורה חולנית לנצח (כמו ג'ורדן או קובי) , הייתי משווה אותו יותר לשאק , בנאדם שבא קודם להנות מהמשחק , ואם אפשר על הדרך לנצח ולקחת אליפויות , מה טוב.
החתימה במיאמי אישרה סופית את העניין הזה.
ועכשיו שאני חושב על זה, היינו צריכים להבין את כל זה כשחזר בו מההבטחה להשתתף בתחרות ההטבעות השנה.
הסיפור האמיתי
אופס התכוונתי לזה
כתבה מאלפת, המון דברים שלא ידעתי (ולא הייתי יודע). תודה.
כתבה מעניינת, אבל יש לי כמה שאלות והערות, אשמח לקבל התייחסות.
ראשית כל העניין של אליפות העולם ב2006, אתה יכול לומר לי מה מקור המידע לגבי העימות (הצורך לפנות לנייקי שתפעיל לחץ על ג'יימס)? אני לא מצליח למצוא שום דבר על זה וזה נשמע מאוד מוזר, בהתחשב בזה שהוא הוגדר "קפטן" בנבחרת (היו שלושה). מעניין.
שנית, "אחרים טענו שג'יימס התנהג כמו בעל שמנסה להקל על הכאב של אשתו לפני שהוא מחליט לעזוב אותה". טענו מתי? אני לא זוכר שנתקלתי בניסוח שמזכיר את זה, ומסקרן לדעת אם זה נכתב לפני ההודעה על המעבר… בכל מקרה, לתת לחלק את הכותרת "כמו בעל מכה" כשזה המשפט הכי קרוב, לא נראה פופוליסטי להחריד?
שלישית, אתה יכול להגדיר בצורה יותר ברורה את ראייתך את שאלת היוזמה. פשוט נראה לי מוזר שלברון מתנדנד בין המוביל ("שיכנע ג'יימס את ווייד ובוש לחתום על הארכת חוזה לשלוש שנים בקבוצותיהם") לנגרר מוחלט (בתיאור מערכת היחסית עם ריילי, והאמירה לפיה הוא לא בקליבלנד בעקבות ההחלטה של בוש). חוסר עקביות שכזה תמוה בעיני.
ולסיכום, הערות. ג'ורדן לא עזב, אבל הוא לא יכול היה לעזוב. הוא חתם ב88 לשמונה שנים (מהן שיחק שש), ובמהלך שנה וחצי בעונות 89 ו 90 הוא דאג לפיטורי המאמן, הרביץ (נתן אגרוף) לחבר לקבוצה באימון, התלונן על הצורך בעוד עזרה, כינה את ה GM של שיקגו "Crumbs" והכפיש בתקשורת באופן עקבי חבר לקבוצה, סטייסי קינג. לא מתייחסים אל זה היום (אם כי יש מי שזוכר, אני הייתי אז ילד). אני מניח שלו היתה לו אפשרות לעזוב הוא היה שוקל אותה.
כמו כן ג'ורדן מעולם לא עבר לקבוצה עם כוכב אחר, אבל זה פשוט משום שהוא מעולם לא עבר קבוצה. מוזס מאלון, לדוגמה, עבר ביוזמתו לפילדלפיה של דוקטור ג'יי. ווילט צ'מברליין עבר ללייקרס של ווסט וביילור. אני לא חושב שאלו אינם שחקנים גדולים…
הערה אחרונה, לברון לא "חבר אל היריבים שלו במקום לגבור עליהם", היריבים שהוא חבר אליהם הם כאלו שמעולם לא היה לו קושי לגבור עליהם! הקבוצות בהן נעצרו קליבלנד הן (מאז שלברון שם): דטרויט, סן אנטוניו, בוסטון, אורלנדו, בוסטון. אין מיאמי (או טורונטו) ברשימה, ופרט לשנתיים בהן שאקיל ווייד שיחקו יחד בריאים במיאמי, שתי הקבוצות האלו גם לא היו קבוצות משמעותיות בפליאוף (או בכלל).
מה אתם אומרים על הסיפור של אמארה סטודמאייר והיהדות? זה נראה לכם אמיתי?
אריה,
יש סיבה שבגללה האנשים הכי מוכשרים והכי חדים בעולם בתחומי הפרסום, השיווק ויחסי הציבור עובדים רובם בניו יורק.
אם הם הצליחו לגרום ליהודי אחד לשאול את השאלה הזו – דיינו.
🙂
אריה,
יש לך סיבה טובה יותר מיהדות לעלות על מטוס ולהגיע לכאן באוגוסט?
זה מזכיר את הפרק על ד"ר ווטלי בסיינפלד. אולי אמארה יתחיל גם לדבר אידיש , דאנטוני יוכל לבקש ממנו לעשות שטיקל של דיפנס.