תמונה אחת שווה אלף שניידרים

יצא לי להיות מעורב בכמה שיחות מאוד מעניינות במהלך השהות הקצרה שלי באמסטרדם. שטנו חצי עירומים על סירה בין התעלות ודיברנו על הבחירות בהולנד ואיך שאם במדינה כה טולרנטית התושבים פנו בצורה כל כך גורפת נגד האוכלוסיה המוסלמית, צריך להפסיק לחפש את האשמה רק בעולם המערבי. ומישהו אמר שזה רק מיעוט ואחר אמר שאם זה המיעוט, אז כדאי שהרוב המוסלמי יקח את האחריות לידיו. והמקומיים התנצלו והראו לי באיי פון שרוב הבוחרים של המפלגה הגזענית בהנהגת חירט וילדרס בכלל מגיעים ממקומות שבהם בכלל אין אוכלוסיה מוסלמית. אתה פוחד ושונא בעיקר את מי שאתה לא מכיר, הם הדגישו.

אחר כך דיברנו קצת על כדורגל ואיך שהחצי היותר מתוחכם של הולנד די נגעל מהנבחרת, בעיקר במשחק הגמר הברוטלי שלה, ואיך שהנבחרת הזו היא בושה למורשת הכדורגל ההולנדית הקריאטיבית, הסקסית, מלאת ההשראה. "גם קרויף ורנסנברינק לקחו אותנו למקום שני", הם אמרו ונתנו לי להרגיש שאם יש דבר אחד שיותר גרוע מזה שהולנד הפכה לגרמניה זו העובדה שגרמניה הלכה בכיוון הנגדי.

כשירדנו חשבתי שיש קשר בין שני הנושאים הללו. שהולנד 2010 נבחרת הולנדית. היו בה אמנם בני מיעוטים ובני מהגרים, אבל הם היו כאלו שקיבלו על עצמם את הרוח ההולנדית, ןלא תיבלו אותה במקורות שלהם (היחיד שעשה זאת עלה מהספסל לפרקי זמן מאוד קצובים וקצרים). לא היתה פה את הערסיות של קלייברט או את הבריונות הטכנית של דווידס, או את הגאונות הפשטנית של חוליט.

וה די העציב אותה, והייתי זקוק למשהו שיזכיר למה, למרות כל תהפוכותיה, זו העיר שאני הכי מתרגש להגיע אליה, העיר היחידה שאני יוצא בה מהתחנה המרכזית וחייב לזרוק את התיקים על הרצפה ולעמוד ולתת לה לחבק אותי כמה דקות. ואז ראיתי את הפוסטר הזה.